בן משה וגולדה. נולד ביום י"ט באלול תרצ"ו (6.9.1936), בעיר בוטושן ברומניה. לאחר שעבר בשלום את זוועות מלחמת העולם השנייה העפילה המשפחה לארץ. כאן נתפסה על-ידי האנגלים והועברה לקפריסין. בקפריסין שהתה המשפחה עשרה חודשים ולאחר קום המדינה עלתה לארץ והשתקעה בחיפה. לאחר שסיים את לימודיו היסודיים עבד גרשון במפעלים הישראליים למספנות והנדסה ("הימה") בחיפה כחניך ובערב למד בבית-ספר מקצועי.

הוא גויס לצה"ל במאי 1955 והצטרף לחיל הים. לאחר ששוחרר משירות סדיר, התקבל גרשון לעבודה ב"סולל בונה" במפרץ חיפה ועבד שם שתים-עשרה שנה כמסגר-רתך וכנהג. לאחר השחרור היה יוצא לתקופות של שירות-מילואים כל אימת שקראו לו. בשנת 1965 נשא לו אישה ועבר לגור בקרית-מוצקין. כאיש-מילואים השתתף במלחמת ששת הימים. בתחילת דצמבר 1969 נקרא גרשון לשירות-מילואים פעיל. תוך כדי שירות המילואים, נפצע בהיתקלות עם המצרים באזור תעלת-סואץ וביום ח' בטבת תש"ל (17.12.1969), שלושה ימים לאחר שנותח בבית-החולים בבאר-שבע, נפטר. הניח אישה וילד. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.

במכתב תנחומים ששלח מפקד-יחידתו לרעייתו, כתב: "גרשון שירת ביחידה מאז 1959. היה חייל ממושמע, אחראי ותמיד גילה רוח חברתית ביחידה - כך נזכור אותו וכך יעמוד תמיד לנגד עינינו".

רעייתו תרמה לזכרו מאה ועשרים ספרים ל"בית-קיי" (בית ההבראה לנכי צה"ל בנהריה). בין דברי התודה על הספרים ועל שלוש תמונות-גובלן מעשה ידיה לקישוט בית-התרבות של "בית-קיי" כתב מנהל הבית: "ספרים אלה יקרים לנו במיוחד, שכן הם על-שם אח-לנשק, אשר יחד עם כל גיבורי ישראל ציוו לנו במותם להמשיך את קיום האומה ועם ישראל".